היום, בשיעור שלי ברמת גן פתאום הבנתי - ממש, את הכוח של תקוה. דיברנו על ימים אלו, בהם הלילות ארוכים ולפעמים גם הימים חשוכים. התגלגלנו להבנה שדוקא בימים של חושך גדול כל אור קטן ונצוץ תקוה הוא משמעותי. אחד מהתלמידים סיפר איך לפני כמה שנים, בחנוכה, הוא חזר בתשובה. הוא היה מאושפז באברבנל ופתאום ראה כיפה וסידור והחל להתפלל, היום הוא שומר ומתחזק ואיתו גם משפחתו. הוא הסביר שמתי שיש אור גדול מסביב קשה להתרכז בדברים קטנים, גם בזמנים של בין לבין (בין בערביים) אורות קטנים הם לא משמעותיים ואפילו מפחידים. אבל, בזמן שכבר הכל חשוך מסביב, כל ניצוץ קטן מאיר טוב את הדרך. הוא ראה איך מכיפה וסידור נפתחה לו דרך רחבה. בימים כאלה של חושך מסביב, הלימוד שלו השפיע עלי עד מאוד ועודד אותי.
אולי אפשר להוסיף שרבותינו תיקנו לנו שבזמנים מבלבלים של ערבוב בין חושך לאור (זמן הנץ ושקיעה) עדיף לאדם להתחבר לציבור, להיכנס לבית הכנסת ולהתפלל.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה