נר קטן

היום, בשיעור שלי ברמת גן פתאום הבנתי - ממש, את הכוח של תקוה. דיברנו על ימים אלו, בהם הלילות ארוכים ולפעמים גם הימים חשוכים. התגלגלנו להבנה שדוקא בימים של חושך גדול כל אור קטן ונצוץ תקוה הוא משמעותי. אחד מהתלמידים סיפר איך לפני כמה שנים, בחנוכה, הוא חזר בתשובה. הוא היה מאושפז באברבנל ופתאום ראה כיפה וסידור והחל להתפלל, היום הוא שומר ומתחזק ואיתו גם משפחתו. הוא הסביר שמתי שיש אור גדול מסביב קשה להתרכז בדברים קטנים, גם בזמנים של בין לבין (בין בערביים) אורות קטנים הם לא משמעותיים ואפילו מפחידים. אבל, בזמן שכבר הכל חשוך מסביב, כל ניצוץ קטן מאיר טוב את הדרך. הוא ראה איך מכיפה וסידור נפתחה לו דרך רחבה. בימים כאלה של חושך מסביב, הלימוד שלו השפיע עלי עד מאוד ועודד אותי.
אולי אפשר להוסיף שרבותינו תיקנו לנו שבזמנים מבלבלים של ערבוב בין חושך לאור (זמן הנץ ושקיעה) עדיף לאדם להתחבר לציבור, להיכנס לבית הכנסת ולהתפלל.

מסיבות חנוכה

השבוע חגגנו בשתי מסיבות חנוכה ברמת גן ובירושלים. בימים אלו, שיש הרבה חושך פיזי מסביב לפעמים הוא גם חודר פנימה. אמרתי לחבר'ה שהדרך הטובה ביותר להילחם בתופעות החורף היא ביחד ! מסיבות משותפות אלו עוזרות לנו לנצח את החורף. בחוץ היה קר וחשוך אך בפנים היה מדליק!!! תמונות בהמשך.

יום ספורט

יצאנו היום ליום ספורט בגן סאקר.

זו הפעם הראשונה שאנחנו עושים פעילות כזאת ואני חייב להודות לרב יוסף פלאבני על היוזמה.

התחלנו את היום בשיעור בבית המדרש ובשעה 10:30 יצאנו לדרכנו לגן סאקר. הלכנו דרך עמק המצלבה על לפארק - כ25 דקות. כשהגענו, הוצאנו את הכדורגל. אחד מהתלמידים הפגין את כוחו בבעיטה לגובה אך לרוע מזלנו נתקע הכדורגל בעץ. בלית ברירה הוצאנו את הכדורסל וניסינו להוריד את הכדור. זרקנו וזרקנו, ניסינו גם לבעוט עד שסוף סוף, אחרי כ 15 דקות... נתקע גם הכדור השני במרומי העץ.

מכיוון שאזלו לנו הכדורים, והעץ היה גבוה מדי לטיפוס, קפצנו, אחזנו בענף והתחלנו לנענע. כבר חשבנו שזה יהיה יום הספורט אך בסייעתא דשמיא וחסדי שמים נפלו שני הכדורים, כפירות בשלים ויכלנו להתחיל במשחקים.

התפצלנו לקבוצות, עם הרבנים בקבוצה אחת ותלמידים בקבוצה השניה. הרבנים הפגינו שליטה מדהימה ויכולות מקצועיות ממש והצליחו לנצח את כל הקבוצות שעלו נגדם. בד בבד שיחקנו גם בצלחת מעופפת בצד, ועודד הציג מהלכים מפתיעים. בסוף היום שילבנו גם תחרות ריצה וגילינו כשרונות נחבאים אצל התלמידים.

את פרק הספורט חתמנו בארוחה מדהימה עם באגטים, סלטים, המבורגרים וצ'יפס.לאחר הארוחה הדשנה

עלינו בקושי רב (שרירים תפוסים וכרס מלאה) אל ציון האדמור מזוועהיל שנמצא בבית קברות נסתר בין גן סאקר לבית המשפט העליון במה שהיה מחצבת הכפר שיח באדר התפללנו שם מנחה ותפילות פרטיות בציון של הצדיק. היה יום מרגש ואנחנו לא יכולים לחכות ועשות עוד יום כמו זה.

סניף מרכז

חברים יקרים,

היום הוא יום נפלא. היום הוא נקודת ציון חשובה לתוכניתנו כי היום פתחנו את הסניף השני של בית המדרש. מההתחלה הצנועה, לפני כשנה וחצי, עם ששה תלמידים, עם רצון לעשות דבר שלא נעשה בעבר, ביום זה ספרנו כ30 תלמידים בירושלים וקבוצת ליבה של 8 תלמידים בסניף החדש שלנו באזור המרכז. היום, היה לי את הכבוד לשבת באוטובוס (קו 400) ליד אחד מתלמידינו הותיקים. האזנתי לתוכניותיו להצטרף למכון כושר, ולתוכניתו / מאווייו לפתוח עסק עצמאי. קרנתי מאושר למשמע תודתו לצוות בית המדרש שלא הרים ידיים ועזר לו למצוא את הכוח להוציא את הפוטנציאל שלו אל הפועל. כשסיפר לי שהוא קם כל בוקר לתפילה במניין, התמלאתי בסיפוק בזכרי את אותו תלמיד שנכנס לבית המדרש לפני כשנה והיה צריך להתמודד כל בוקר עם הקושי לקום מהמיטה ולצאת מהבית. אתם יכולים לנחש כי נסיעה זו הייתה כזריקת אדרנלין בשבילי בדרכי המטפורית והמוחשית ליעד חדש בו אנו מתפללים להצליח ולהביא עוד תקווה לאנשים.

אסיים בהודאה לכם, השותפים שלנו במיזם חדשני זה, אנחנו השליחים שלכם. אני מודה על תמיכתכם, הכספית והרגשית. אם אתם מכירים עוד אנשים שירצו להצטרף אלינו בפרויקט נכבד זה, אנא הפנו אותם אלי. http://www.shafyativ.com/shafyativ/Intro_HEBREW.html

חופשה

בזמן שכל העולם בחופשה, אנחנו ממשיכים בכיף. שאלנו את התלמידים אם הם רוצים חופש גדול, "בין הזמנים", וכמעט וכלם אמרו "למה?" התלמידים רצו להמשיך ללמוד ואנחנו שיתפנו פעולה.

המשכנו כרגיל, אבל באוירה נינוחה יותר. אמרנו שאם מישהו רוצה לצאת לטיול עם המשפחה, ודאי שיצא. שבוע שעבר דיברנו כמה חשוב החופש כזמן לחיפוש, שצריך להיות דבר שמח אבל מבוקר.

היום יצאנו לטיול קצר. הלכנו לכיוון משכנות שאננים אבל בדרך החלטנו לנפוש מתחת לעצים בגן סוקולוב. אכלנו ארטיקים, שתינו שתיה ודיברנו קצת על עצמנו. אחר כך בא הרב אלי כהן עם הגיטרה ונתן שעור תחת העץ. היה מדהים !

בסוף קינחנו עם אבטיח קר וחזרנו לתפילת מנחה ביד הרב נסים.

באמת ראינו איך לא חייבים לנסוע רחוק, לא חייבים לברוח למקומות נידחים, הלכנו חמש דקות ונפשנו באמת.